כרזות יום האיידס הבין לאומי העולמיות 2011 מתורגמות לעברית נמצאות בדף הבית של האתר לחיות עם איידס ואתם מוזמנים להכנס לדף הבית ולהוריד את הקובץ המונה חמישה עמודים

הנה חלפה לה עוד שנה ושם דבר כמעט לא השתנה. לציין דבר אחד מהותי כן השתנה ועל זה צריך לברך ולברך שהחיינו – סוף סוף יצא נוהל בדיקות איידס חדש מעודכן, מקצועי שבעצם מעדכן נוהל שנוצר בשנת 1996. לכן זה הזמן לומר – מזל טוב.

אבל לצערי, זה הדבר היחידי החדש שנוצר ונולד במהלך השנה הזו.

ומכאן, יום האיידס הבין לאומי שלי עומד בסימן 10 שנים להולדת האתר לחיות עם איידס, לפני 10 שנים נולד האתר ועד היום כבר 10 שנים הוא פעיל בהתנדבות מלאה, ללא שום מימון חיצוני, עצמאי, פרטי, כאשר המטרה היא כפולה, לסייע לאנשים בנושא מניעה ומצד שני לסייע לאנשים שחיים עם איידס, HIV.

האמת, בתקופה האחרונה האתר כמעט לא מתעדכן, אבל זאת מבחירה שלי כי הגעתי מסקנה שאת החיים אי אפשר לשנות יותר ממה שהם השתנו, באתר ישנו המסר איך חיים עם הנגיף איך מתמודדים איתו, ומצד שני איך נזהרים לא להדבק.

הפורום של האתר פעיל ביותר, פר' רשפון ואני נמצאים שם 7 ימים בשבוע ועונים, עוזרים לכל אדם שרק זקוק  לעזרה. לא מעט נשאים חדשים וגם ותיקים פונים אלי על מנת שאסייע להם ואתמוך בהם ואני משתדל לעשות את המיטב על מנת לסייע להם ולתמוך בהם ככל שאני יכול לעשות.

מבחינת כניסות לאתר – לאתר נכנסו במהלך השנה האחרונה למעלה מ 350 אלף כניסות, כאשר ניצפו למעלה ממיליון דפים, הורדו כ 100 אלף קבצי שירים שג'וני כתב, ויש לציין כי שיר הסטיגמה פעיל מאד בגזרה הבין לאומית ומושמע בהרבה מאד מדינות.

אם נזכר במהלך השנים האלה בדברים הטובים והרעים, אני יכול לציין שמספר האנשים שפקחנו להם את העיניים על החיים והבאנו להם חיים חדשים בזכות התמיכה המסיבית, הדבר הזה בעצם הוא הכוח המניע שלנו לעזור לזולת. אני פה בשבילם וביחד עם פר' רשפון בפורום זה פשוט מושלם.

אני משתדל לתת לכל פונה את המירב ממה שאני יכול כאשר לציין כי בשנה האחרונה אני ממעט להפגש עם אנשים, מחזיר לעצמי את הפרטיות ומצב שני אבל כל אחד שפונה מקבל ממני יחס אישי חם ואוהב. זה לא אומר שלא פגשתי, פגשתי משפחות של נשאים שביקשו לדעת איך מתחילים עם זה, איך מסתדרים עם זה והאמת, כל ביקור הוא חוויה.

אבל גם היו דברים לא נעימים במהלך ה 10 שנים האלה: נסחטתי על ידי גורמים שליליים שראו בי מתחרה שלהם כביכול, מקור אחד סחט אותי כספית, מקורות אחרים איימו שהם יפנו עלי לפסיכיאטרים וינסו לאשפז אותי, אנשים אחרים רעים משום מה הלכו והגישו נגדי תלונות שווא במשטרה שהוכחו כשקריות ובזויות, וכל הדברים האל העכירו את כל הפעילות הזו שנעשית באמת עם המון אהבה והמון שמחה.

היום אחרי 10 שנים אני חושב, האם להמשיך קדימה או לפרוש בשיא והדבר הזה עומד מול העיניים שלי. אני יודע שהאתר חשוב, אני יודע שהאתר הוא היום חוט השדרה של התמיכה באיידס בישראל למרות שיש גופים רשמיים, אבל מי שבאמת נותן יחס אישי ובאמת מדבר על החיים והמציאות – זה אני והאתר שברשותי. קשה לי לחשוב על הרעיון של הסגירה אבל מצד שני – עולות המחשבות, צריך לעצור בשיא, לומר תודה על 10 שנים נפלאות ולפנות את המקום, אבל שאני חושב למי לפנות את המקום אני נחרד ומבין – שאסור לי ללכת מכאן כי אני היחיד שנותן מענה לאנשים 7 ימים בשבוע, 365 ימים בשנה והיחס הוא אישי, פרטי, מקצועי וכזה שלדעתי יכול להיות לו תחליף אבל הוא  יהיה רחוק ממה שאנשים מקבלים היום וזה מדאיג אותי.

סביר להניח שאתר ימשיך, כי זה אני והאמונה שלי וכך אני אעשה.

כמידי שנה סביר להניח שעוד שבוע שבועיים יתחילו להגיע כל אנשי התקשורת וירצו לעשות תוכניות על איידס, על נשאים, לראיין, להקליט, לדבר, לשמוע, לחקור, לצלם וכדומה.

אז מכאן אני יכול לומר באופן חד משמעי, אני כבר בסרט הזה לא נמצא.

אולי כן כתבה עם כתב שיסכים רק לכתבה מילולית, תוך התחייבות ברורה וחדה שאין כל צילום וחשיפה, אין חשיפת פרטים שיכולים לזהות אותי או משהו דומה לזה, גם זה בספק.

על אמצעי התקשורת הדיגיטליים כמו טלווזיה, כל מיני כאלה שרוצים לצלם פתאום סרט על איידס, אני יכול לומר – לי אין מה להציע לכם, אני לא מצטלם, אני לא עומד בקרבת מצלמה ובזה אני שומר על הפרטיות שלי בקנאות כמו שעשיתי ב שנים האחרונות.

אני לא מתראיין לרדיו, לא טלווזיה, עיתונות כמו שאמרתי בסימן שאלה, אבל כל זאת לא משחצנות או משהו כזה, אבל האמת זה מרגיז אותי שפעם בשנה ל 24 שעות נזכרים בנושא ובעצם 364 ימים האחרים זה לא מעניין איש.

נכון קוראים לזה יום האיידס הבין לאומי, יום מודעות לנושא, אבל אני הייתי מצפה מתקשורת שיודעת שיש לנושא הזה קצת יותר רגישות שתיתן יותר זמן למען הדבר החשוב הזה.

יותר מזה, יום האיידס הבין לאומי עומד אצלי בסימן – יום שבתון, ביום זה אני לא עונה לאף אחד, אני מתרחק מהאתר, לא עושה שום פעילות , עף לשמיים ובין הכוכבים ומשם מסתכל על מה שנעשה ביום זה.

אני נותן ביום זה לגופים שלא שומעים אותם כל השנה להשמיע את קולם ולצייץ, שידברו, שישמיעו את קולם, שיראו שהם קיימים אבל הבעיה היא שהם עושים רעש יום, יומיים, שבוע ואחר כך הכל חוזר להיות "בית קברות אחד גדול".

אני פה, ממשיך במוטו החיים שלי – תחיה היום כאילו אין מחר, ומצד שני יודע שיש לא רק מחר אלא גם מחרתיים.

אתם מוזמנים לקרוא את הספר שבאתר סוד החיים של ג'וני על הדרכים שלי בנושא ההתמודדות ודרך הבחירה שלי לחיים טובים יותר שהיא בעצם מתאימה להרבה דברים אחרים והתמודדויות בחיים.

מכאן, שלוחה ברכת בריאות טובה וחיים מאושרים לכל חבריי הנשאים והחולים באשר הם כאן בארץ ובעולם ויותר מזה ברכת בריאות טובה והחלמה לחברה שלנו שעדיין לא הבינה שנשאים זה לא עם מסוכן ואפשר לחיות בחברתם ועם אהבתם.