לילה, עוד מעט חצות, אני יושב ושומע את השירים שכתבי במחשב, מאזין, חושב, מדמיין והולך אחרי שגמרתי לעדכן את האתר לישון. אני נכנס מתחת לשמיכת הפוך, מתכרבל לי בתוכה ונרדם. שקעתי בחלום. ישנתי טוב. ופתאום באמצע הלילה אני רואה את עצמי נמצא באולם גדול, היכל ענק, מספר ענק של מקומות ישיבה, כולו מתחיל להתמלא. כן פשוט מתחיל להתמלא. התורים בכניסה ארוכים באורך שלא נגמר. כולם שם, בכניסה אחרת  עומדים שוערים שלכל אחד מגבעת אדומה, חליפה אדומה ונעליים שחורות. לפניהם שטיח אדום והם עומדים מול הכניסה להיכל. כל רגע מגיעה עוד לימוזינה גדולה, מתוכה יוצאים אט אט גבר או אישה וגבר או שני גברים או שתי נשים, בגדי מלכות, נוצצים, מבריקים, תסרוקות משגעות, פשוט מלכים, כל אחד ואחת הוא או היא מלך או מלכה, פוסעים חרש חרש, משאירים מעטפה בכניסה ונכנסים להיכל הגדול. המכובדים נכנסו ליציע הכבוד, כל הקהל התחיל למלא את האודיטוריום כולו.

במרכז במה ענקית, מעוטרת בשושנים אדומות וורודות. כל אדם שנכנס מקבל על דש בגדו את העיטור של האיידס, סמל האיידס העולמי. כל אדם שנכנס רוכש פריט מסויים שיום אחד תדעו מה הוא משלם בנוסף לדמי הכניסה ומתיישב במקום. ההיכל שקט, ההיכל דומם כולם מחכים לרגע הגדול שאמור להיות באותו הערב. כל שידורי הטלוויזיה מוכנים לארוע הגדול, לארוע הנוצץ שיהיה בהיכל הערב. כן ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10, תחנות שידור מכל העולם מתכוונות לקראת השידור הגדול שייערך ללא פרסומות וייערך שעה וחצי במקום הזה שאין לי מושג איפה הוא אבל הוא היה מרהיב ומדהים.

עוד דקות ספורות לאירוע, אני שם כל הזמן, כל הזמן רק דואג שהכל ידפוק כמו שעון שווצרי, אני מתרגש לא פחות, אני אפילו בתוכי קצת היסטרי כי יודע מעבר לכך שאהיה על הבמה אני יודע שמשהו טוב הולך לקרות גם לי, אין לי מושג מה הוא אני מרוגש, לבוש בחליפה שחורה עם עניבה אדומה, סמל האיידס על דש חליפתי. והנה מגיע הרגע הגדול מתקרב, עוד חמש דקות זה מתחיל, אני תופס את מקומי על יציע הכבוד יחד עם כל מנהיגי המדינה וכל האורחים הנכבדים, לא מפחד מכלום, לא מפחד ממצלמות שלפי מה שאמרו לי לא צילמו אותי ולא יצלמו אותי עד אותו רגע מסוים של השיא.

בשעה 8 פתאום דממה, דממה שקטה ותרועת חצוצרות ענקית שברה את השקט, מאות ילדים נכנסו להיכל שכל אחד בבגד אדום או לבן ולכל אחד שושנה ביד שושנה אדומה.

לבמה עולה מנחה הערב ופותח אותו בברכה, הוא מספר לאנשים כי התכנסנו היום לרגל אירוע מיוחד ולא שגרתי, אירוע קצת שונה מכל מה שהיה עד כה, הוא מספר עוד כמה דברים ואז הוא מזמין את הזמר יהורם גאון לשיר את שיר הסטיגמה שכתבתי, מה, יהורם גאון, מאיפה הוא הגיע לשיר ואז הסתבר לי שקרה משהו פה מאחורי גבי, כן, הוא קיבל את השיר והכין לו ביצוע מיוחד לכבוד האירוע, הוא עלה לבמה, התזמורת שהייתה פצחה בניגון והוא שר את השיר, דממה בהיכל, שקט, והקול של השיר צעק לשמיים, דמעתי, בכיתי, התרגשתי מזה שיהורם גאון שר את השיר שלי לפני כל העולם כולו ולפני כל מדינת ישראל. לאחר מכן בעודי עוד רק מעכל את מה שהיה נקראה לבמה הזמרת ריטה ששרה את השיר אמא אדומה ועוד פעם מסביבה רקדו מלא ילדים, שעלו לבמה וביחד איתה שרו את השיר אמא אדומה ולאחר מכן לא הסתיים השיר הזה עלה לבמה הזמר חיים משה ושר את השיר – יש לפעמים שנדמה. אני המום, אני לא מבין מה קורה כי גם אני שידעתי שיש פה משהו לא תארתי לי שזה מה שתוכנן מאחורי גבי אפילו. ואז אחרי שחיים משה סיים את השיר הזה הקהל התבקש לשמור על שקט. דממה. הוא הזמין דמות, שאין לי מושג מי היא אשר עלתה לבמה, כן עלתה לשאת נאום שהוגדר בפי הקריין כנאום חשוב מאד למדינת ישראל ולי לג'וני,  אני פעור פה יושב ומקשיב ואז לפתע אחרי שהקריין מספר פתאום על האתר שלי, על הפיכתו לרמה של בין לאומי, על הפיכת האתר לאתר שמסייע ברמה של עולם כולו במגוון של שפות הוא מספר בקול כי הועדה של פרס נובל לשלום החליטה להעניק לג'וני את פרס נובל לשלום על המלחמה באיידס בדרך אחרת של נשא איידס.

לומר לכם את האמת, באותו רגע פשוט כמעט התעלפתי, כן,  המצלמות כולן לעברי, פעם ראשונה בכל העולם רואים מי זה ג'וני, מי האיש שעומד מאחורי האתר לחיות עם איידס, מי שבעצם בדרך של מחלה יצר שלום עם כל העולם. אני המום, אני עדיין לא תופס ולא מעכל את מה שאני שומע, אנשים ניגשים ולוחצים את ידי, כל מיני מכובדים עם חליפות ועם שמלות מיוחדות, כולם ניגשים אלי ומברכים, אני מחייך, אומר תודה ועובר הלאה ואז לאחר שהאיש ההוא סיים את הנאום, אני נקרא לבמה להגיד את מה שיש לי להגיד. שני גברים חסונים לבושים במיטב הבגדים מובילים אותי לבמה שמסביבם מלא ילדים מלווים, אני עולה לבמה, מסתכל ואז פתאום חושך, שקט, דממה, ולפתע כל האורחים בהיכל מדליקים נר ואז עולה לבמה שרית חדד ממקום לא ידוע ומתחילה לשיר את השיר – הדרך שלי, אני כמעט מתעלף מהרגשות, הם תומכים בי, נותנים לי כוס מים, היא ניגשת אלי ומחבקת אותי ואני, לא יודע פשוט איפה אני לרגע, לא מעכל, לא מבין, לא תופס מה קורה, פרס נובל לשלום – אני, ג'וני, על מה ? על מה בכלל, בסך הכל אני עושה את מה שאני חושב לנכון, לא עושה את זה על מנת לקבל פרס אני עושה את זה כי זה הגשמת הנדר שלי. והיא ממשיכה עם השיר והדמעות זולגות ואני מתרגש ולא תופס ולא מעכל.

בסיום השיר, נקראתי לומר מילים לא רק לקהל בהיכל אלא מול כל אקרני הטלוויזיה בארץ ובעולם.  אני מתחיל לדבר, אני מודה לוועדה שבחרה בי, אני מודה לכל הקהל שתמך בי ולאלה שהמליצו עלי, אני מספר קצת על מה שעובר עלי, אני עומד מדבר ובוכה, מתעשת וממשיך וכך זה ממשיך ואני מדבר ומדבר ולא מפסיק לדבר על הדרך שלי שבחרתי בה להלחם באיידס שלי.

כאשר סיימתי לדבר נשלחו לשמיים מאות אם לא אלפי יונים לבנות צחורות ויפות. ואז הגיע הקטע שסיים את האירוע שהוא היה קטע לא פחות מרגש בשבילי.פתאום הגיעו לבמה מלא בחורות בלבוש של פיות, נסיכות על מקל קסמים, שמלות של פייה ואז עלתה לבמה עופרה חזה במלא הדרה והחלה לשיר את השיר שלי פיית האהבה, איתה עלו לבמה עוד מספר זמרים שאני לא זוכר מי היו אבל היו ביחד איתה ושרו לי את השיר שפתאום מגיע לא פחות ולא יותר ממקום לא ידוע החבר שלי, בן זוגי ולפני כל מצלמות הטלוויזיה ניגש אלי ונותן לי נשיקה. מול כולם הוא מחבק אותי ואומר לי בלחישה, מזל טוב והפעם אני הפתעתי אותך .

התעוררתי פתאום, התעוררתי ואני מגלה את עצמי במיטה שלי שהחבר שלי לידי, החיוך מרוח על השפתיים והחבר ער לידי ומחייך לו. שאלתי אותו מה קרה והוא אמר לי שאני כבר יותר משעה שוכב במיטה, בוכה, צוחק, מחייך והוא לא  מבין מה קרה, הוא אמר שפשוט התעורר שהתחיל לראות שמשהו מוזר קורה לי ואז התחלתי לספר לו את החלום שלי.

כן, זה היה חלום מתוק, חלום מיוחד, חלום שלא מאמין שיוכל אי פעם להתגשם אבל זה היה חלום נפלא שלא הייתי מתנגד גם אם רק חלקו יתגשם.

אם אין מציאות כמה נפלא שיש חלומות מתוקים.

ג'וני

אם ברצונכם להגיב על הנאמר בבלוג הרשמו לפורום באופן חד פעמי והגיבו לכתוב בבלוג

קישור לפורום בו ניתן להגיב