לכאורה יש כל כך הרבה צמתים בחיי, נקודות שבהן בחירה שונה הייתה משנה הכל לבלי הכר עד שקשה לי להחליט על איזה מהם לכתוב.

ראשית אתאר את הנקודה שבה אני נמצא עכשיו – לבד, בקריות, עובד בעבודה שאני לא אוהב, חנוק עם משכנתא על דירה שאני לא בטוח שרציתי, וכועס נורא על בן הזוג שלי שמירר לי את החיים במשך שנתיים ושמהיום הוא כנראה האקס שלי.

א.

לפני שנה, קצת לפני החגים, הוא עזב אותי בשביל בחורה אחת (הוא תמיד מתחרפן קצת לפני יום כיפור) ואז הייתי במשך כמה ימים עם בחור מתוק שבבלוג קראתי לו מיצי.

בסדר, הוא היה ריבאונד קלאסי, אבל מיצי באמת היה חמוד - פסיבי לגמרי במיטה, שמנמן ושעיר, שלם לגמרי עם ההומואיות שלו ומאובזר במשפחה אוהבת ומחבקת שלא נבהלה אפילו מזה שאני נשא – ההפך המוחלט מרוני.

נכון שהוא היה קצת דכאוני ולא הרגיש נוח בגוף שלו כמו רוני והיה בטוח שהוא מכוער, שמן ושעיר, והתעקש תמיד לכבות את האור כשעשינו סקס והיה ביישן נורא, אבל אני בטוח שעם הזמן הייתי מצליח לחנך אותו להיות יותר משוחרר וחופשי ופתוח, ואפילו קצת פחות פסיבי ו... כן, בטח, בדיוק כמו שהצלחתי לשנות את רוני.

תשכח מזה, לא היית מצליח לעשות ממיצי רוני מס' שתיים. כל אחד מהם הוא אקזמפלר יחיד במינו וטוב שכך.

ב.

נלך קצת יותר אחורה. אם הייתי מעיף את רוני מהחיים שלי עוד בחודש הראשון, לפני שהתמכרתי אליו, לפני שהוא דחף אותי לקנות יחד אתו דירה ופחות או יותר השתלט לי על החיים, החברים, המשפחה והנשמה, אם הייתי פחות מבין וסלחני כשהוא אמר לי שבגיל שלושים הוא רואה את עצמו נשוי עם ילדים ושכל הקטע ההומואי זה בשבילו סתם מן קטע כזה, ושבעצם הוא דו ושרק בגללי ... רגע, זה לא בעצם מה שהוא אמר לי רק אתמול בטלפון ועצבן אותי כל כך עד שאמרתי לו שאנחנו היסטוריה?

טוב, אז אם הייתי מעיף אותו כבר אז איפה הייתי היום?

באותו מקום שבו נמצאים כמעט כל המכרים שלי כנראה – חי לבד בדירה שכורה, מתגעגע לאהבה, אבל מוצא רק זיונים (רק שאני הייתי מוצא הרבה פחות וחוטף הרבה יותר התעלמויות כי אני נשא) זה מה שעומד בעצם להיות המצב שלי בעתיד, לא?

ג.

עד עכשיו הדלתות שניסיתי לצאת מהן לא שלחו אותי למקום מוצלח במיוחד, אולי נלך עוד יותר אחורה. איפה הייתי אם לא הייתי מסתלק בחמת זעם מהבית מיד אחרי השחרור, בורח כמו אידיוט לתל אביב, מדרדר שם לאן שהידרדרתי וחוזר לקריות עם הזנב בין הרגלים ועם איידס?

מה היה קורה אם במקום זה הייתי חוסך קודם כסף, מוצא עבודה מסודרת בתל אביב, שוכר דירה ורק אז עובר כמו בן אדם נורמאלי ו... היום הייתי חי בדירה שכורה, עובד בעבודה שאני לא ממש מחבב, מתלונן על זה שאי אפשר למצוא אהבה בתל אביב, גומר כל ערב באטרף עם זיון סתמי, אולי חוטף איידס, ואולי לא.

האמת, לא נשמע משהו.

ד.

אולי נלך ממש ממש אחורה. לרגע שבו נוצרתי. אימא שלי התעקשה ללדת למרות אזהרות הרופאים כי אחרי שני בנים היא רצתה ילדה.

נניח שהייתי נולד ילדה ואז היא לא הייתי מקבלת דיכאון אחרי לידה כל כך חריף עד שכדי להציל את חיי היו צריכים לתת אותי לסבתא שתטפל בי.

הייתי גדל כמו אחותי הקטנה -הנסיכה של הבית - מקבל פינוקים והערצה, שמלות יפות והמון בובות ברבי, חדר משלי וחוגים של בנות. האחים שלי היו מוזהרים לא לגעת בי לרעה ובמקום לשחק סטנגה פרועה (אני בתור הכדור) הייתי רוקד בלט, מחליק על סקטים ועושה מקרמה או משהו דומה.

אם הייתי ילדה אז במקום לתיכון חילוני (רעיון שלי שהם נכנעו לו) הם היו מתעקשים לשלוח אותי לבית ספר דתי לבנות בלבד - כדי שחס וחלילה הנסיכה לא תלך לצבא - ושם הייתי חוזר בתשובה עד הסוף, מתחרד ומתחתן בגיל שבע עשרה ומשהו בשידוך עם חוזר בתשובה שלא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו וגומר כמו אחותי - תקוע בדירה קטנה בקריות, עובד בעבודה שאני שונא, משלם משכנתא ענקית, מטפל בשלושה ילדים קטנים ורב עם הבן זוג שרוצה יום אחד ללכת ללמוד בישיבה ולעשות עוד עשרה ילדים, ולמחרת מחליט ללכת לגור בקומונה של אהבה חופשית שחיה באוהל במדבר בלי חשמל ובלי מים זורמים.

אם ברצונכם להגיב על הנאמר בבלוג הרשמו לפורום באופן חד פעמי והגיבו לכתוב בבלוג

קישור לפורום בו ניתן להגיב