10 שנים להקמת האתר, כאילו זה היה רק אתמול. 10 שנים וחצי עם הנגיף וזה נראה כמו חלום. מי היה מאמין שהיום אני בכלל אחיה. מי היה מאמין שהיום אני בכלל אשב על כסא ואסתכל קדימה. כן חברים, זה פשוט חיים של חלום, זה חיים בסרט, כי לפני 10 וחצי שנים ראיתי את מלאך המוות מול העיניים והיום אני עדיין פה.
מי שחושב שהחיים פשוטים, טעות במחשבתו. החיים שלי מורכבים, אבל האמת, בהרבה מובנים הם בידיים שלי בכל מה שאני רק יכול, אבל לדאבוני אני לא יכול הכל.
היכן שהדברים בשליטה שלי – אני מרגיש חזק, אני מרגיש טוב שאני מסוגל להתמודד עם לא מעט דברים ואפילו קשים, אבל היכן שהדברים הם לא בשליטה שלי, אני מרגיש לפעמים חסר אונים.

לפני 10 וחצי שנים חיפשתי באינטרנט אות חיים כי אפשר לחיות עם איידס, אבל כל מה שמצאתי זה אתרים מצ'וקמקים וכאלה שרק גרמו לי להאמין שדוקטור מוות דופק לי בדלת. מצאתי שמיכת טלאים, מצאתי את הסרט פילדלפיה ושחיפשתי משהו שייתן לי תקווה – ממש לא מצאתי כזה דבר.

זה היה הרגע שבו החלטתי שאני מתחיל לחשוב על עצמי. התחלתי לכתוב בפורום בוואלה, שאלתי, הכרתי, דיברתי ואחר כך בהברקה של רגע פתחתי חדר וקראתי לו – "לחיות עם איידס", נכנסו אנשים, אמרו שלום, שאלו כמה זמן עוד נשאר לי לחיות, וזה הכל.. לאט לאט התחילו להכנס עוד אנשים ופתאום גם קבוצת נשאים שלמה הגיעה ממקום לא ידוע ונוצר חיבור ביננו של תקווה ואחדות. התחלנו לדבר, להבין אחד את השני ובעצם לראות שזה לא רק צרת אדם אחד אלא צרת רבים.

יום אחד בחודש נובמבר אמרתי לחבר שהכרתי במסגרת המסע הזה, אני הולך לנסות לפתוח אתר אינטרנט אבל האמת אין לי מושג איך בכלל בונים דבר כזה. אספנו חומר, הקלדנו, ואז התחלתי לבנות דפים עם קישורים חשובים, עם מאמרים בסיסיים לטובת חיים של נשאים. לאתר קראתי גם לחיות עם איידס. זה השם שמוביל אותי כל שנים אלה.

לאט לאט האתר גדל, עליות מורדות, ימים יפים, ימים קשים, ובשלב מסויים התחברתי עם פר' רשפון שרצה לפרוש והתאחדנו לכוח מוביל במענה בנושא המניעה.

בתקופה ההיא ביום אחד מהימים, פתאום נפל עלי אור מאי שם שאמר לי "בחרתי בחיים".

לציין כי האתר זוכה לפופולריות גבוהה ביותר, למעלה ממליון דפים נקראים בו בשנה, כ 350 אלף כניסות בשנה וזה הרבה בשביל אתר פרטי.

הורידו עד היום כ 100 אלף פעמים את השירים שכתבתי ואני לא הצלחתי עד היום להשיג זמר אחד שישיר לי אותם אלא רק את שיר בהפתעה שנרתמו למשימה.

אולי אחרי מותי כפרוייקט לזכר, כמו שכאן קורה בארץ הזו, מישהו יחליט להפוך את השירים האלה להפקה גדולה יותר מה שאני לא הצלחתי עדיין בחיים.

כן, בתקופה הזו בגלל היותי חזק, בגלל היות האתר חזק ביותר, פעיל ודומיננטי חוויתי לא מעט רגעים של שפל, של סחיטות ואיומים, של מתקפות קשות, של סחיטת כספים מבעלי אתרים מאד מוכרים ולו רק בשביל שאפסיק את האתר, בעל אתר אחד שלח אלי שליחים ואיים שהוא יספר עלי סיפורים שבגללם יאשפזו אותי במחלקה סגורה, בעלי אתרים אחרים שכתבתי מידע איימו עלי בדרכים אחרות וכל משהו שכתבתי הם אמרו – נתבע אותך גם אם שמם לא הוצג בכלל.

היו נשאים נוקמים גם, שראו בי אדם שחי שהחליטו לצאת נגדי במסע הכפשות כולל הגשת תלונת שווא במשטרה שהוכחה כשקר ואף הגשתי תלונת נגד כנגדם חזרה.

כן, חיים לא פשוטים אך גם הרוע לא ניצח אותי.

חברים יקרים,

10 שנים האתר קיים, 10 שנים לבד, בלי תמיכה של איש, מכיסי הפרטי, מחשבון הבנק שלי לאחר שאף גורם לא רצה לפרסם כי אני אתר פרטי. אף אחד לא רצה לתמוך כי אני אתר פרטי, משרד הבריאות שיודע שהאתר שלי גדול ביותר, לא מכיר עדיין באתר שלי מצד אחד אבל מצד שני שהיו כל מיני פרשיות באו מנהלי מחלקת שחפת ואיידס להתייעץ איתי. הזוי ומוזר. מצד אחד לא מכירים ומצד שני – מתייעצים איתי ואף רצו אותי כחלק מוועדה במשרד הבריאות. אין לי מושג מה המהות פה.

10 שנים, לא להאמין, כאילו רק אתמול בניתי את האתר, עקב בצד אגודל, פרט אחרי פרט למדתי מה עושים ובזכות זה נתתי חיים לאנשים רבים, נפגשתי, עזרתי, תמכתי, העזתי, התראיינתי, הצטלמתי בצללית ובעצם מה לא, כל מה שלא הייתי מעלה על הדעת בחיי הרגילים עשיתי בעקבות האתר הזה – לחיות עם איידס.

מודה, האתר הזה הפך אותי להיות אדם יותר טוב, יותר רגוע, יותר מאמין, יותר איכפתי, יותר מתחשב, יותר מבין, והכי חשוב – תורם ועוזר.

לא ידעתי קודם מה זה לתרום למעט התנדבות שעשיתי במשהו אחר, אבל אף פעם לא ראיתי את העזרה לזולת כערך עליון עד לפני 10 שנים.

אז פתאום שכרעם ביום בהיר נפל עלי הבום, התעוררתי לשחר של יום חדש.

מלמעלה התגלה לי ואמר לי – אני נותן לך הזדמנות נוספת והטיל עלי את המשימה, מלמעלה הוא משגיח עלי ובוחן אותי אם אני עושה את זה ואני כבר 10 שנים עושה את זה.

שהייתי בבית החולים אמרו להוריי, הילד שלכם מבית החולים לא יוצא על הרגליים, ובלילה ההוא בבית החולים, בקומה 7, בבניין העגול, בלילה בין 7 ל 8 ביוני 2001 התגלה האור שמשך אותי למעלה ואז התגלתה דמות האיש שאמר לי – או שאתה נשאר למעלה, או שאתה חוזר חזרה ומתחיל לבצע את השליחות שלי לעזור לאחרים.

בחרתי בדרך הזו, לעזור, לתמוך ואז נפתחה בפני הדרך חזרה לקומה 7, קצת טיפול נמרץ ופתאום אחרי 12 ימים בניגוד לכל הסיכויים – יצאתי על 2 רגליים מבית החולים.

חברים יקרים, תודה על האמון שאתם נותנים בי, תודה על הכוחות שמחזקים אותי, תודה על התקווה והאמונה. תודה על זה שאתם איתי כבר 10 שנים וכולי תקווה שבעוד 10 שנים נוכל לחגוג 20 שנה לאתר. אני פה, באש במים ומקווה שאוכל עוד לעזור לרבים כמו האלפים הרבים שקיבלו ממני את העזרה עד היום.

אני פה בשבילכם, מתוך אמונה ותקווה, מתוך רצון לתת את נשמתי ולראות אנשים מחייכים ומאושרים.

חג שמח לי ולאתר, חג שמח לחיות עם איידס, אתה בן 10.